המנוחה הורישה לבתה דירה ולבנה 100 שקל בלבד. הוא טען שאחותו היא שגרמה לאימם לחתום על המסמך המקפח, אבל בית המשפט חשבת אחרת

בית המשפט למשפחה בקריית גת סירב לאחרונה לפסול צוואה שערכה אם לשניים כשנתיים לפני מותה, ובמסגרתה הורישה את דירתה לבתה ואילו לבנה ציוותה כ-100 אלף שקל בלבד. השופטת פאני גילת כהן דחתה את טענות הבן שלפיהן אחותו גרמה לאימם להוריש לה את הנכס כשהייתה חולה ומטושטשת מתרופות.

האם הלכה לעולמה ב-2017 בגיל 85. את הצוואה ערכה כשנתיים קודם לכן אצל עורכת דין דוברת רוסית. במרץ 2018 ביקשה בתה צו לקיום הצוואה אבל אחיה התנגד וטען שהצוואה פסולה.

הוא טען כי כשאמו ערכה את הצוואה היא כבר הייתה חולנית ונטלה תרופות רבות שטשטשו אותה, ולכן לא הייתה כשירה. לדבריו היא חתמה על הצוואה תחת השפעה לא הוגנת מצד אחותו ששלטה בה מנטלית וכספית.
הוא הוסיף שהצוואה נערכה בשפה העברית שאימו, דוברת הרוסית, לא הבינה, ואחד העדים לצוואה לא דבר רוסית ולא היה יכול לפיכך לוודא שהיא משקפת את רצונה.

אחותו טענה מנגד כי הבעיות הבריאותיות של אימם לא פגעו ביכולות הקוגניטיביות שלה והיא הייתה צלולה כמעט עד יום מותה. לדבריה, אמה חייה חיים פעילים, קראה ספרים, אהבה לפתור תשבצים, נפגשה עם חברות, הלכה לתיאטרון וניהלה את ענייניה הפיננסיים, ואי אפשר היה להשפיע עליה לעשות פעולה כלשהי בניגוד לרצונה.

בפסק הדין שהכריע לטובת הבת ציינה השופטת פאני גילת כהן כי פסיכוגריאטר שמונה לבדוק את מצבה של המנוחה מצא שהייתה כשירה לביצוע פעולות משפטיות, והבן לא סתר את חוות דעתו.

מסקנות המומחה, הוסיפה, משתלבות גם עם המסמכים הרפואיים של המנוחה ועם ראיות נוספות כמו סרטון שצולם כחצי שנה בלבד לפני עריכת הצוואה ועדויות נכדיה ואפילו הבן עצמו. "שוכנעתי, כי המנוחה הייתה עצמאית לחלוטין בתפקודה, הייתה אשת ספר גם בערוב ימיה, וניהלה חיי חברה ותרבות פעילים", כתבה.

השופטת הוסיפה כי התרשמה שהתחלואה ממנה סבלה האם לא הייתה חריגה לאישה בגילה ולא פגעה ביכולת שלה לערוך צוואה.

בפסק הדין נקבע שאין כל ראיה לכך שהמנוחה, שהייתה כאמור פעילה ומוקפת בחברות ובבני משפחה ושלטה בענייניה הפיננסיים, פיתחה תלות בבתה. צוין כי בתה אף לא הייתה מעורבת בעריכת הצוואה באופן שמעלה חשש להשפעה לא הוגנת.

באשר לצוואה עצמה קיבלה השופטת את עדויותיהם של עורכת הדין שערכה את הצוואה והעד שלפיה המסמך הוקרא למנוחה בשפה הרוסית, וכן את טענת האחות כי שנה קודם לכן ערכה צוואה זהה ברוסית. נפסק כי אכן יש קושי בכך שהעד לא ידע את השפה, אבל "מדובר בפגם טכני-אובייקטיבי" שלא מצדיק לפסול את הצוואה בנסיבות.

בסיכומו של עניין השופטת שוכנעה שהצוואה משקפת את רצון המנוחה תוך שציינה כי ההתנגדות נשענה על השערות ותחושות בטן. היא הוציאה לפיכך צו לקיום הצוואה וחייבה את הבן ב-20 אלף שקל הוצאות.

• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האחות: עו"ד אלכסנדר שמרלינג
• ב"כ האח (המתנגד): עו"ד איליה וייסברג
• עו"ד אברהם בן צבי עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין